נ.ב. זה שייך עוד לאתמול
ב"דיוטי פרי" לא קנינו שום דבר. זאת היתה החלטה משותפת במסגרת הדיון האסטרטגי מדיני והיא מתייחסת לעכשיו ועד להודעה חדשה. החלטנו שלא נקנה מה שלא צריכים רק מפני שכאילו זה יותר זול ובלי מכס.
בפעם הקודמת חזרנו עם נעליים שלא התאימו לנו - כי לא היו המידות שרצינו אז קנינו מה שנשאר על המדפים - ובלנדר במקום הטייפ', ועוד כל מיני "בזול" והכל בלי מכס ואנחנו בלי מכנסיים.
את מה שהזמנתם הפעם נביא לכם מהקניון של אשקלון. זה לא יותר יקר, המבחר גדול, יותר קרוב לבית ואפשר להחליף אם לא יתאים לכם.
המשפט האחרון הוא לשם נימוס בלבד. כי תמיד כל מה שאנחנו משלמים מתאים לכם. אז שיהיה לכם לבריאות ומכל הלב. אנחנו אוהבים אתכם.
ד"ש לכם מחברינו החדשים. את שמותיהם של חלק אנחנו כבר יודעים והאחרים נדע. רק סבלנות. שלכם..... הסבים.
בנים וכל השאר, שלום.
ראשית כמה מילות התיחסות לאתמול.
את הדרך ממרכז העיר למלון עשינו ברכבת התחתית של מוסקבה. בכל ספר הדרכה שתקראו תמצאו המלצות חמות על ביקור ונסיעה באחת ממערכות התחבורה הציבורית היעילה במיוחד, והמפוארת ביותר שנבנתה עד היום.
הרצון "להשיג ולעבור" (כמילות הסיסמה של הנוער הקומוניסטי) סיסמה שנפוצה בברית המועצות בימי השילטון הסוציאליסטי, מטרתה היתה להתמודד עם השגי המערב תוך רצון אובססי לנצח אותו בכל תחום, ובכל מחיר. וכאשר החליטו לבנות מטרו, החליטו גם שהוא יהיה היפה והמרשים מכל מטרו אחר.
ואומנם, בתחנות שעברנו ממרכז העיר ועד התחנה הקרובה למלון שלנו, התרשמנו שהמחליטים השיגו את מבוקשם. אין ספק שהבניה, החומרים, התכנון והביצוע הופכים את התחנות של הרכבת התחתית של מוסקבה לאתרי ביקור מועדפים לכל מי שמבקש לראות: בניה מפוארת עד כדי בזבוז, דיברי אומנות, אינדוקטרינציה להמונים העוברים מדי יום בתחנות האלה ויעילות בהעברת המוני אנשים ממקום למקום בפירקי זמן קצרים יחסית ובנוחיות סבירה פלוס, מותנה בשעות העומס.
אבל הניקיון זה שלהם. מוצר רוסי. הנקיון בתחנות ובמוסקבה בכלל מעורר התפעלות והערכה. אינני יודע אם הם יעילים בעבודה, וזאת שאלה נכבדה,אבל כאורח המתרשם מהתוצאות, אין מילה רעה בפי להגיד להם בעניין זה.
חבל שזה לא המצב גם בנושא השירותים לאנשים. ברוב המקרים הציון של 3 עד 4 מתוך 10, ובהנחה שיש בעולם מדינות שהמצב אצלם קשה יותר, למוסקבה, מגיע לה שהמצב יהיה אחרת. ולראיה: ב "מאק דונלד", זה קצת אחרת אם כי רק על הסף הגבוה שבין הנוכחי לאפשרי.
ועד כאן עוד על האתמול.
את היום הזה התחלנו בנסיעה אל המרכז הדתי של רוסיה, "זאגורסק", הנמצא במרחק של כ 75 ק"מ ממוסקבה. לא כי היינו אמורים לראות דברים שכמותם לא ראינו, אלא משום חשיבותו של המקום בעיני המקומיים - וגם זה משהו.והנה לכם. אפילו לריסה, המדריכה המאוד ליברלית וביקורתית שלנו, שמה מטפחת על הראש, ירדה על בירכיה והתפללה בכוונה מלאה ובהתרגשות של מאמינה מכל הלב.
המקום, שסביבו נרקמו הרבה סיפורים, כמו סביב כנסיות רבות, מענינים ומכילים הרבה פרטים חשובים, אם כי ראינו אתרים במדינות אירופה, אתרים מפוארים, מטופחים יותר, שמורים ומרשימים הרבה יותר מהכנסיה הזאת וכל אשר סביבה. 8 הבטתי במבקרים. אזרחים פשוטי העם, רובם בני השכבות החלשות, באים, מצטלבים, מתפללים וקדים קידה עמוקה - ושום שנות שלטון "נאור" או "מתנכר" לא יכול היה לנתק אותם מהכנסיה והממסד הדתי שהוכיח עצמו שורד ומתחזק. ואולי זה קשור לחוסר הנחת של המונים מהתנהגות ומההצעות המשטר הישן.את תשומת ליבי משכו כמה מבקרים, גברים,נושאים על דש בגדיהם סימלי הצטינות בקרבות. לא צעירים כבר, אנשים שלחמו ואולי היו בין כובשי ברלין, ואולי בין מגיני מוסקבה האדומה - והיום, הופעתם דלה, כפופי גב, על מעיליהם האזרחיים המרופטים נוצצים טורי מדליות וציוני גבורה, והם מגיעים למדרגות הכנסיה, מצטלבים, קדים קידה עמוקה וממלמלים מילות הלל ותפילה לזה שבשמיים. בשום אופן לא לסטלין.
וזאת ה"פואנטה".! ומי שלא רואה זאת במו עיניו לא יבין את אשר מתרחש בפנימיותו של הענק הרוסי.
וב "זאגורסק" הצמידו לנו מדריכה שדברה ברוסית, לריסה תירגמה לאנגלית, אורי לעברית ויש שתרגמו לעצמם לרומנית או ספרדית. עם פירושים ובלי פירושים. והענין הפך דומה למשחק הידוע " הטלפון השבור" - משמע - פעמים אבד הקשר בין המקור לתרגום הסופי כאשר כל אחד בתורו מוסיף או גורע מדברי קודמו כראות עיניו ורוחו הטובה, מדגיש ומצנזר עודפי אמירות, גם כדי לחסוך בזמן יקר.
ובסיום הביקור הסתמי הזה, סובבנו בין דוחני הרוכלים המציעים לתירים כמונו למכירה את מרכולתם. בינינו סובבו קבצנים מבקשי נדבות ובינהם ילדים שלמדו למשוך במכנסי "הגבירים" (זה אנחנו), וגם כמרים שהתרימו את הקהל העובר בשערי חצר הכנסיות. והעניים המרודים האלה, הבאים לבקש את עזרת אלוהים, משאירים מאחוריהם את הפרוטות הדלות מאמינים שבכך קנו לעצמם את מקומם בגן העדן. - צחוק הגורל. איזה "פארסה" אנושית. ואם זה לא היה עצוב זה יכול היה להיות מצחיק. אותי זה מרגיז. (וגם משום שאני רואה זאת אצלינו......).
חזרנו לאוטובוס שחנה לא רחוק במיוחד, ואז התברר ש מיכל, חברתנו היקרה, איננה. חסרה. והסוף המפתיע. אורי, בריצת "מרתון" שלא תוכננה, תוך שהוא מפגין יכולת מקצועית למרחקים ארוכים, ( בשנה הבאה, אחרי עוד שתי קבוצות כמונו, יוצא לאימון משלים בקניה),מצא את מיכל מתארחת באוטובוס של קבוצת תירים מפורטוגל שנסע אלינו. וכולנו נשמנו לרווחה.
ב"שלוק" אחד חזרנו למוסקבה.
יש שירדו במלון. ויש שהמשיכנו כדי לבקר ב"שדרה החמישית" של מוסקבה - רחוב " יבסקי פרספקטיבה".
הממשיכים, קרי: אנחנו, ירדנו בכיכר פושקין, נכנסנו לאכול ב.......... "מאק דונלד", בסניף שהיה הראשון שנפתח במוסקבה וברוסיה בכלל. (איזה כבוד ?!)
הפעם פחות לוחץ מהביקור הקודם שלנו ב"מאק דונלד", אם כי גם כאן, המקום חי ותוסס ומתפקד במרץ. על בעיות של שפה מתגברים בסימני ידיים, מצביעים על התמונות המוארות ואו פשוט מכריזים את השמות האוניברסליים של מאכלי "מאק דונלד" : "בורגרקינג" ו"צ'יזבורגר" ו"מאק" ואת זה מבינים כולם. ותוך שניות הכול בא על מקומו בשלום. באמת.
אין ספק, השירות ברשת האמריקאית הזאת שונה , כאן ובכל מקום אחר שתבוא בשערי הרשת הזאת. הם עוד ילמדו גם את הרוסים, קצב שירות מהו. והשירות אצלם טוב, גם כאן במוסקבה.
אבל אם יש דבר שמסמל בעיני, את הכניעה למערב - יותר מכל דבר אחר - אלה הכתובות באנגלית והכתיב הלטיני שהגיע לכאן עם בואם של החברות הבין לאומיות הגדולות העושות כאן חיל תוך ניצול ללא מצרים של שחיתות הממסד - כנראה - בכל הדרגים.
הרבה כסף והרבה כוח מעבירים על דעתם גם אנשים טובים ומי יודע אם יש כאלה. במקומות בהם ה"קודים" הבסיסיים של יושר וניהול תקין מתמותטים אפשר לצפות לצרות שבסופם, המפורסמים והעשירים משלמים בראשם וגם ברכושם. וההסטוריה האנושית מלאה בסיפורים כאלה. והרוסים יותר מאחרים.
בהליכה איטית, הלכנו לאורך "השדרה החמישית" של מוסקבה, מככר פושקין ועד הככר האדומה, ומשם לאוטובוס. שוב צילומים. והתרגשות מעצם היותנו כאן, במקומות שפעם ניראו לנו כאילו נמצאים מעבר להרים הגבוהים ושלעולם רגלינו לא ידרכו שם.
ועברו השנים, ואנחנו כאן ! וזה מרגש...........!
אבל...... גולת הכותרת של הטיול היה הטיול הלילי. רובו סיור "רכוב", לאורך רחובותיה המוארים באמת של העיר הזאת, שהתחלתי מתאהב בה.
יש לה כל מה שצריך כדי להקסים מבקר מזדמן שאיננו אמור להתמודד עם בעיות המקום אלא רק להתפאל מיופיו של המקום, מסיפוריו ובמיוחד מהניקיון.העיר מוארת באמת. תאורה חכמה. פעמים רק בלבן בלבד ופעמים רק בצהוב ופעמים בתערובת של לבן וצהוב, מבליטים בנינים יפים וחשובים המתנשאים בסביבתם. ופסלים ואנדרטאות חשובות הנמצאות בכול פינה. כולם משרים אוירה של יופי לכל שתפנה מבט.
וכמו שאורי אמר: "דרך טובה לסיים ביקור בעיר כמו מוסקבה".
לריסה (זוכרים ?), הובילה אותנו במסלול שאיפשר להביט פעם נוספת על כל שראינו ביום, וחזרה להסביר על אותם המקומות, אותם ההסברים - למי ששכח או לו זכר.
גולת הכותרת של הטיול הלילי: מזרקות המים ב"פארק הנצחון" - מספרם כמספר ימי הלחימה במלמת העולם השניה - הרבה - מוארות באור אדום ההופך אותך לפס מזרקות מים חי וזורם - זכר נהרות הדם שנשפך במלחמה הנוראה ההיא.
מרשים.! ונדמה לי שהרוסים במוסקבה עשו יותר מכל מדינה ועם אחר כדי להנציח את המלחמה הארורה ההיא בה נספו למעלה מ 20 מיליון בני אדם. מספר בלתי נתפס.
האירוניה האנושית, בחוסר הפרופורציה שלנו כבני אדם להתרגש עד כלות הנשמה מאובדנו של אדם אחד יקר לנו, ולעבור על סדר היום על אובדנם של רבים באסונות טבע, במלחמות ובמעשי רצח של חלשים המתפרסמים לעתים קרובות בעיתונים שלנו. מספרים גדולים הופכים אותנו לאדישים גם אם ברור לנו שהסבל הקולקטיבי הוא בנוסף לסבל האישי.
ויתכן שרק בזכות מנגנון ההגנה הזה אפשר לחזור לשיגרת המחר אחרי קשיי האתמול.
בשעת לילה מאוחרת - קצת אחרי חצות - כמילות השיר, חזרנו למלון.
ארזנו ונפלנו גמורים אבל מרוצים. הרבה סיפוק מהטיול עד כאן.
ומה חלמתי אתם חושבים. שצילצלתם אלינו. נדמה היה לי שהשארנו ליד העוגות גם את מספרי הטלפונים במלונות בהם נתאכסן בתקווה........... אבל "לא צילצלו הפעמונים".
אבל, אין דבר יקירים שלנו. אנחנו אוהבים אתכם גם אם לא צילצלתם. אנחנו יודעים כמה אתם עסוקים. ביום שישי אצל שולה, בשבת בים. ביום א' ברית אצל החברים, ובכלל, החיים קשים ולא הייתי רוצה להכביד עליכם. אם לא תצלצלו אנחנו נצלצל. כמו שאומרים: "זוג הורים יכלים לצלצל ל עשרה ילדים שכל אחד במקום אחר ורק הבנים לא יכלים לצלצל לזוג הורים הנמצא במקום אחד ליד טלפון אחד". ( זה לקוח מאמירה אחרת שיש לה דימיון לענינינו.)
ובינתיים, שלום לכם, מאילנה ודני. ( זוכרים ?)
